פסק-דין בתיק ת"ק 22179-04-13

התובעת תבעה את הנתבע בשל חוב נטען בגין הוצאות החזקה ושכר דירה של דירה אותה שכרה באיטליה. התובעת טענה כי היא התגוררה משנת 2003 עד 2011 בפירנצה אשר באיטליה; שכרה דירה על פי הסכם שכירות שאמור היה להסתיים בנובמבר 2011; מאחר סיימה את לימודיה בפירנצה, החליט היא לשוב לארץ בינואר  2011; הצדדים סיכמו שהנתבע יעבור להתגורר עם התובעת החל מ- 10/2011; כי עד מועד עזיבת התובעת את הדירה יתחלקו הם בהוצאות אחזקת הדירה ומחודש ינואר ואילך, יישא הנתבע בהוצאות החזקת הדירה.

לטענת התובעת, הנתבע נותר חייב לה סכום של 3,004 אירו. נוכח זאת, תבעה התובעת סכום של 20,330 ש"ח, ע"פ הפירוט הבא: 15,620 ש"ח- יתרת החוב בהתאם לשער האירו באוגוסט 2011; 2,340 ש"ח- סכום דמי הערבות שהפסידה התובעת עקב כך שנאלצה להקדים את הפסקת השכירות, בהתאם למחצית הפיקדון שהפקידה; 580 ש"ח- שכ"ט עו"ד; 1,790 ש"ח- עבור עגמת נפש.

הנתבע אישר שהוא נכנס כדייר משנה בדירה אותה שכרה התובעת. לטענתו, הצדדים סיכמו שגם לאחר חזרתה של התובעת לארץ, כאשר תגיע לאיטליה, הם יתגוררו יחדיו בדירה וההוצאות יתחלקו ביניהם באופן יחסי; הוא נותר חייב לתובעת סכום של 1,200 אירו בלבד, אך טוען שהוא קיזז סכום שזה מול תמונה שלו, אותו העלימה התובעת, בשווי נטען של 20,000 ש"ח.

הנתבע ביקש לסלק את התביעה על הסף משום שאין לבית משפט זה סמכות בינלאומית לדון בתובענה, אלא לפורום המוסמך באיטליה. לטענת הנתבע הוא תושב איטליה מאז שנת 1998; ישנם עדים תושבי איטליה שהוא רוצה להעיד; מדובר בדירה מושכרת בפרינצה איטליה; יש לדון בתביעה בהתאם לדין האיטלקי; ואין שום זיקה לבית משפט זה, מלבד העובדה שהוא שמר על אזרחותו הישראלית.

התובעת השיבה לבקשה לסילוק על הסף כי לדעתה יש לבית משפט זה סמכות בינלאומית לדון בתובענה משום שהתובע מתגורר לסירוגין בארץ ובחו"ל; המקום שנועד לפירעון החוב הוא בישראל; ולפי התייעצות שערכה עם עורכי דין באיטליה, נאמר לה שכיוון שמדובר בשני אזרחים זרים, יעביר בית משפט באיטליה את התביעה לארץ.

נוכח האמור, הגעתי למסקנה שעלויות ניהול התיק תהיינה מוגזמות- אם יישמע התיק בארץ, יאלץ הנתבע להגיע לדיונים במיוחד מאיטליה ואולי אף לזמן עדים מאיטליה, ואילו אם יישמע התיק באיטליה, תיאלץ התובעת להגיע לאיטליה ואולי אף לזמן עדים שחלקם כבר שבו לארץ.

נוכח זאת, על מנת למנוע את העלויות הגבוהות שיהיו כרוכות בניהול התיק, הצעתי לצדדים שלסילוק סופי ומוחלט של התובענה, ישלם התובע לנתבעת סכום של 10,000 ש"ח.

הצדדים קיבלו בעיקרון את ההצעה, אולם בכל תגובה אשר הוגשה על ידם, הוסיפו הם תנאים נוספים: ב- 15.7.13 הודיעה התובעת שהיא מקבלת את ההצעה, אך ביקשה בקשות נוספות; ב- 28.7.13 הודיע הנתבע שהוא מקבל את ההצעה, אך ביקש לפרוס את הסכום ל- 5 תשלומים; ב- 29.7.13 הודיעה התובעת שהיא מסכימה לפרוס את הסכום ל- 5 תשלומים, אך הציבה תנאים נוספים, שעיקרם שכיוון שאינה סומכת על הנתבע היא דרשה שהכספים יופקדו בקופת בית המשפט ותקבע סנקציה במידה והתובע לא ישלם את סכום פסק הדין.

נוכח האמור לעיל, ניתן בזאת פסק דין כדלקמן:

1.              לסילוק סופי ומוחלט של התביעה וטענות הצדדים אחד כנגד משנהו בכל הכרוך לנושא התביעה, ישלם הנתבע לתובעת סכום של 10,000 ש"ח.

2.              הסכום הנ"ל ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 2,000 ש"ח כל תשלום. התשלום הראשון ישולם עד ל- 15.8.13 ויתר התשלומים ישולמו עד ל- 15 לכל חודש לאחר מכן ( עד ל- 15.9.13, 15.10.13, 15.11.13 ו- 15.12.13 ).

3.              לא ישולם אחד מהתשלומים במלואו או במועדו, תעמוד מלוא היתרה שטרם שולמה לפירעון מידי, ויתווספו לה הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. איחור שלא יעלה על 7 ימים לא יחשב איחור לצורך סעיף זה.

בנוסף, היה והתובע לא ישלם את סכום פסק הדין במלואו או במועדו, יתווסף לסכום שלא ישולם, כפיצוי מוסכם מראש, 10% מהיתרה שטרם שולמה.

(כלומר, לדוגמה, אם ישלם הנתבע שני תשלומים במועד ולא ישלם את התשלום השלישי, תעמוד היתרה שטרם שולמה (6,000 ש"ח) לפירעון מידי, ויתווספו לה 10% פיצוי מוסכם מראש והפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום עד לתשלום בפועל. בסה"כ, בהתאם לדוגמה זו, ישלם הנתבע לתובעת, בנוסף לשני התשלומים ששולמו במועד, סכום של 6,600 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל).

הוראות נוספות

הדיון הקבוע ליום 31.7.13, מבוטל.

מאחר והתובעת דרשה בבקשתה מיום 29.7.13 דרישות נוספות ושונות מהאמור לעיל, היא רשאית להודיע עד ליום 8.8.13 שהיא אינה מסכימה לתנאי פסק הדין. במקרה כזה, יבוטל פסק הדין ותינתן החלטה בבקשה למחיקת התביעה על הסף.

 מובהר לצדדים כי היה ולא תוגש בקשה לבטל את פסק הדין עד ליום 8.8.13, יעמוד פסק הדין על כנו ועל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו לעיל.